פסק-דין בתיק תא"מ 26020-09-11

אותה עת היה הנתבע הבעלים של מכונית מסוג מזדה 3 מספר רישוי 82-157-68 (להלן: המזדה).

2.         ביום 5.2.11 בשעה 12.30 בערך אירעה תאונת דרכים ברחוב האילנות ביקנעם עילית, שבה היו מעורבים הרנו והמזדה. בעת התאונה נהגה ברנו חופית לב (להלן: חופית) והנתבע (להלן: חנן) נהג במזדה. שני כלי הרכב ניזוקו בתאונה.

3.         לפניי תביעתה של התובעת נגד חנן (שכתב ההגנה בשמו הוגש על ידי הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ) לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרנו בתאונה הנדונה בסך 8,047 ש"ח, נכון ליום הגשת כתב התביעה (סכום זה מורכב מהנזק הישיר בסך 7,447 ש"ח ושכר טרחת השמאי בסך 600 ש"ח).

4.         כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר. על כן תהא ההנמקה תמציתית כמצוות הדין.

5.         רחוב האילנות ביקנעם עילית הוא רחוב קטן שתוואי נסיעתו ממזרח לדרום-מערב. רוחבו (לגרסת חנן) מאפשר נסיעה של שתי מכוניות במקביל. בצדו השמאלי ובניצב לכביש מותרת חניית כלי-רכב. בעת התאונה היה מזג אוויר נאה והראות טובה.

6.         חופית, שהחנתה את הרנו במרחק  30 - 40 מטר ממקום התאונה, יצאה מחנייה והחלה לנסוע בנסיעה איטית לכיוון רחוב הארזים. חנן, שהחנה את המזדה בניצב לכביש, יצא ממקום החניה ובעודו בנסיעה איטית, אירעה התאונה.

7.         לגרסת חופית, נהגה בנתיב נסיעתה במהירות שבין 10 - 15 קמ"ש, כאשר לפתע 'נכנסה בה'  המזדה וגרמה נזק לרנו בכנף השמאלית הקדמית. מעיון בתמונות הרנו עולה כי הנזק הוא בפגוש הקדמי משמאל. לדעתה האחריות לתאונה ולתוצאותיה רובצת כולה על כתפי חנן, שיצא ממקום חניה בלא שנתן את דעתו לתנועה בדרך שלפניו ולא הבחין ברנו המתקרבת.

8.         לגרסת חנן, הסתכל לשני כיווני הנסיעה, לא הבחין בכלי רכב הנוסעים בכביש, ולכן יצא ממקום החניה כשמהירות נסיעתו כ-15 קמ"ש. הוא השתלב בכביש (כלשונו: ' הרכב כבר יצא לכיוון הנסיעה..[ו] פניתי כבר שמאלה') ולפתע חופית ' נכנסה בי' בצד ימין. המזדה ניזוקה בכנף ימנית הקדמית, ולדבריו מדובר במעיכה  ( 'אפשר לראות שהנזק שנעשה לרכב שלי זה נזק חדירה') עובדה התומכת במסקנה כי הרנו פגע במזדה, ולא ההפך. לפיכך יש לדעתו להשית את מלוא האחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה על חופית, שנהגה במהירות מופרזת בנסיבות העניין ולא הבחינה במזדה שיצאה מחניה והשתלבה בכביש.

9.         אין חולק כי לפני התאונה מי מהנהגים המעורבים לא הבחין ברעהו - שניהם העידו כי רק לאחר הפגיעה הבחינו ברכב האחר המעורב.

10.        הגעתי לכלל מסקנה כי יש לייחס לשני הנהגים אחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה. הנוסע בכביש חייב להביא בחשבון את תנאי הדרך שלפניו, ובתוך כך עליו להיות קשוב לכלי רכב היוצאים מחניה. היוצא מחניה חייב לשים לב למשתמשים אחרים בכביש ולהשתלב בו רק לאחר שווידא כי הדרך פנויה.

11.        במקרה דנן, הן הרנו והן המזדה היו בתחילת הנסיעה, ולכן אין להניח כי נסעו במהירות גבוהה. רכב הנוסע במהירות 15 קמ"ש גומא 4.16 מטרים בשנייה. לפיכך אם נסעה חופית במהירות 15 קמ"ש (בממוצע) אזי מתחילת נסיעתה ועד למקום התאונה (מרחק של 30 - 40 מטרים) חלפו כ-10 שניות. פרק זמן זה די והותר כדי להבחין במזדה היוצאת מחניה, לבלום וכך למנוע את התאונה. לעניין זה אין נפקא מינה אם המזדה כמעט השלימה את השתלבותה בכביש או רק החלה את יציאתה ממקום החניה.

            כאמור, לגרסת חנן אירעה התאונה בשלב שבו כמעט השלים את השתלבותו בכביש. סביר להניח כי אם כך הדבר, היה מקום ההתנגשות בדופן השמאלית האחורית או בפגוש האחורי. העובדה שהמזדה ניזוקה בחלקה הקדמי הימני מתיישבת יותר עם המסקנה שהיה בתחילת היציאה מהחניה. בין כך ובין כך, היה מחובתו של חנן להיות ער למתרחש בכביש, להבחין ברנו המתקרבת ולבלום את רכבו כדי למנוע את התאונה.

12.        המסקנה מהאמור לעיל, כי שני הנהגים נושאים באחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה שווה בשווה.

13.        אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4024 ש"ח, כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

            כן ישלם הנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 1,200 ש"ח.  

ניתן היום,  י"ב שבט תשע"ג,  23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.